אישית

דנה ג. פלג

Dana G. Peleg

כתיבה

תרגום

קורות חיים

ספרות

קישורים

דף הבית

רשימת דיוור

טורים ומדורים

בסופו של דבר, כאמור, הכתיבה שלי תמיד אישית. ואולי בעצם אין כתיבה מסוג אחר, ואנחנו תמיד כותבים על עצמנו, בין אם מדובר בעבודת דוקטורט מדעית, או בידיעה חדשותית בעיתון. משהו תמיד משתרבב לשם, משהו שמעיד עלינו, הכותבים. אבל כתיבת טור אישי, או טור ביקורת, שונה לחלוטין מכתיבת כתבה, או עבודה אקדמית. יש כאן חשיפה מוחלטת, נכונות לומר: אלה החיים שלי וזאת אני, קבלו אותי, או לא. ותמיד יש סיכוי שלא.

התמזל מזלי וזכיתי לא רק לטור קבוע ב"את", שהתפרסם מאז ינואר 1996, ובו אני מתעדת את הארועים, המחשבות, הרגשות והתהליכים שאני עוברת בחיי, אלא גם לאכסניות נוספות: "הזמן הוורוד" בו כתבתי מאז שנתו הראשונה (1996), "פנדורה, עיתון לסבי", וזו שבה אני כותבת על היום, מגזין האינטרנט הלהט"בי העברי, גוגיי.
ב"את" השתלבתי במדור "עניינים לא סגורים", יחד עם כותבות נוספות: תמר אבידר, תמי שמש-קריץ, נעמה תורן, ואחרות שהצטרפו בהמשך. לקח לי זמן ללמוד לכתוב קצר, ובמהלך השנים, הסגנון שלי התפתח והשתנה כשם שאני עצמי התפתחתי והשתניתי. באתר NRG התפרסמו כמה מטוריי, והקישורים אליהם מופיעים כאן - שימו לב, ארבעת הטורים מופיעים ברצף אחד, ולפעמים צריך לגלול למטה כדי להגיע לטור שלי. אתם יכולים לחזור ולבקר, או להצטרף לרשימת הדיוור שלי. בשנת 1996 הרגשתי שמיציתי את הענין, ואחרי עשר שנים עזבתי את "את".

ל"הזמן הוורוד" הצטרפתי בהתלהבות רבה. רק יצאתי מהארון, וכבר נפתח לפניי עולם שלם של אפשרויות חדשות. אז, בתקופתו של יאיר קדר המיתולוגי, כתבתי גם כתבות, בנוסף לטורי דעות וביקורות. כשגדי ששון התחיל לערוך את העיתון, התחלתי לכתוב את "מלים משלנו", מדור על ספרות קווירית, שהתבסס בחלקו על פינה בשם דומה שהגשתי ב"גאים באוויר", התוכנית הגאה של "רדיוס", 103 FM. חלק מהטורים מובאים בסמוך לשם הסופר או הספר במדור הספרות באתר זה, ורשימה מסודרת שלהם מופיעה כאן. בשלב מסוים גיליתי שכתיבת "מלים משלנו" דורשת יותר זמן משעמד לרשותי, וויתרתי. אבל מדי פעם, כשגדי ביקש, נהניתי לכתוב על נושאים כאלה ואחרים. "הזמן הוורוד" נסגר, וקם לתחיה מחדש כ"הזמן החדש", ובגליונו הראשון התפרסמה הביקורת שלי על הספר "חורשלילה" של דג'ונה בארנס, ובגליון מרס, על הסרט "קינסי". מאוחר יותר, כשנפל "הזמן החדש" קם מחדש "הזמן הוורוד", ואני קיבלתי הזדמנות להמשיך מה שנפסק עם סגירת "פנדורה".

"פנדורה" הוקם בתחילת 2003, ואני נעניתי בשמחה להצעת העורכת, לילך גליל (סופרת בעצמה) לכתוב טור שיעסוק בכל מה שיעלה בדעתי, פחות או יותר. היא נתנה לי יד חופשית ואלף מלים בערך, ואני מייד נרתמתי למשימה. "בעיני המתבוננת" (כל המדורים מובאים כאן בגרסתם המלאה) עסק בתרבות מנקודת מבט אישית מאוד. לפני חודשים אחדים, כשעברתי לסנטה קרוז, קליפורניה, שיניתי את השם ל"גלויה מגן עדן". תחת השם החדש כתבתי מספר טורים, שמובאים בהמשך על הומופוביה פנימית; על הסרטים "פרנהייט 11/9" ו"שרק 2" (מומלצים מאוד) וסדרת הטלוויזיה "ישנן בנות" (עדיף שלא יהיו...); על גבריות; על לידה; ועל טקס סולסטיס ואימהות. "פנדורה", עיתון יחיד ומיוחד, הלך בדרכם של כתבי עת לסביים שקדמו לו, ונסגר, למרבה הצער בתחילת 2005. אבל על כל דלת שנסגרת יש חלון שנפתח, וביוני 2005 התחדש פרסומו של "הזמן הוורוד", ואני שמחתי להצטרף אל שורותיו, ולהמשיך לשלוח דרכו לקוראיי את "גלויה מגן עדן". אתם מוזמנים לגלול ולקרוא. אבל גם "הזמן הורוד" בגרסתו החדשה לא החזיק מעמד זמן רב. בסאגה הבלתי פוסקת של עיתוני הקהילה שנפתחים ונסגרים (למרבה הצער) ללא הרף, נדמה שגוגיי הוא היחיד שמצליח להחזיק מעמד ואף לשגשג, כבר כעשר שנים. המשכתי לכתוב בו את הטור האישי שלי, שעסק בחיי בסנטה קרוז, קליפורניה, בהתחלה באופן מזדמן שהפך לדו שבועי ואז לשבועי. בערוץ הRSS הזה תוכלו למצוא את כל הטורים שלי (כולל שבעת טורי החתונה שלנו בקליפורניה!) וגם להירשם ולקבל טורים חדשים.

ואחרונה אחרונה חביבה, הסקירה שכתבתי ל"הארץ ספרים" על הספר "הבתולה הכחול".

קישורים לטורים נבחרים מ"את":

"החתונה של החברה שלי" (לגלול למטה)

"בגוף ראשון, נקבה" (לגלול מטה)

"בית חלומותיי" (לגלול מטה)

"בזכותך (לש')" (לגלול מטה)

"הסכם לחיים"

"מאסטר פיס"

"מה עוד תבקשי מאיתנו, ביצית?" (לגלול מטה)

הכישרון לאהוב (רבקה שפרן ז"ל)

הזמן הוורוד, "מלים משלנו":

ביאליק, עגנון וברנר (ספטמבר 1999)