כתיבה

את הסיפור הראשון שלי כתבתי בגיל 12, בהשפעת מלחמת לבנון. הראיתי אותו למורה שלי לספרות, והיא אמרה שכדאי לי לחכות כמה שנים, ולקרוא אותו מחדש. עשיתי טעות וקראתי אותו שוב בגיל 16. מה שגרם לי להשמיד אותו. בגיל 16, רוב הדברים שעשיתי עד אז בחיי, וכמעט כל העולם שהקיף אותי נראה לי פאתטי לחלוטין, ומביך... מוסר השכל: כשהמורה שלכם לספרות אומרת לכם כזה דבר, תחכו הרבה שנים.

לקח לי 10-11 שנים לחזור ולכתוב. זה היה בערך שנה אחרי שיצאתי מהארון, והסיפורים פשוט זרמו מתוכי. זה היה נפלא. במרס 2003 פרסמתי את קובץ הסיפורים שלי, "תאנים, אהובתי", בהוצאת "שופרא". אני ממשיכה לכתוב, בקצב אחר, לומדת כל פעם לכתוב מחדש. החיים שלי שונים ממה שהיו אז, אבל דבר אחד בהחלט ברור לי: בין אם הפרויקט הבא שלי יהיה תסריט, רומן, מחזה או קובץ סיפורים נוסף (וכנראה שזה יהיה קובץ טורים משלי - שווה לחכות!), זה אצלי בנשמה: אני סופרת. הטורים שלי, שמתפרסמים ב"את" כבר קרוב לעשר שנים, אינם אלא סיפורים קצרצרים, הטורים הספרותיים פרי עטי שהתפרסמו ב"הזמן הורוד" מספרים על מקורות ההשראה שלי, והכתבות הן סיפורי הפגישות שלי עם אנשים מופלאים. תמיד, בכל דבר שאני יוצרת, אני מביאה את עצמי.

למרות האמור לעיל,  החלטתי לחלק את המדור הנוכחי באתר לשלושה חלקים: הכתבות שלי, שמופיעות תחת "תיק עיתונות", הכתיבה הספרותית, תחת "מחברת ספרות", והטורים שלי (כולם אישיים, ככלות הכול), תחת "עניינים אישיים".

עוד בענין כתיבה: ב- 11.2.2004, התארחתי באתר תפוז, בפורום "להדליק אור בעבודה", לשיחה בנושא: כתיבה ככלי לצמיחה וריפוי. הפורום, בהנחיית אמיר דרור, מומלץ מאוד!

 מקווה שתיהנו, וכמו תמיד, אם יש לכם הערות, הצעות או שאלות, אתם מוזמנים לשלוח תגובות ל: gimmel@danapeleg.com