ההצהרה
על ארבעת היסודות הקדושים
הארץ היא ישות חיה, בעלת תודעה. יחד עם תרבויות
רבות, שחיו במקומות ובזמנים שונים, אנו קוראים ליסודות הבאים קדושים:
אוויר, אש, מים ואדמה.
בין אם נראה אותם
כנשימתה של האם הגדולה, כרוחה וכדמה, כמתנותיה המבורכות של הבוראת, או כמסמלים את
המערכת המחברת בין כל היצורים, אותה מערכת המקיימת את החיים, אנו יודעים שדבר אינו
יכול להתקיים בלעדיהם.
כשאנו קוראים ליסודות
אלה "קדושים" אנו מכירים בערכם, מעבר לשימוש שבני אדם עושים בהם לצרכיהם, ומכירים
בהם כאמת מידה לפיה יש לשפוט את הפעולות שלנו, את הכלכלה שלנו, את החוקים שלנו, ואת
יעדינו. אף אדם אינו רשאי לנכס אותם לעצמו, או להרוויח מהם על חשבונם של אחרים. כל
ממשלה שנכשלת בהגנה עליהם, מאבדת את זכות הקיום שלה.
כל בני האדם, כל היצורים
החיים, הם חלק מהחיים עלי אדמות, ולפיכך הם קדושים. אף לא אחת מאיתנו נמצאת במעמד
גבוה או נמוך יותר מרעותה. האיזון יכול להישמר רק על ידי צדק; החופש יכול להישמר רק
על ידי איזון אקולוגי. רק במצב של חופש יכול היסוד הקדוש החמישי, אותו אנו מכנים
רוח, לפרוח במלוא תפארתו, על כל גווניו השונים.
כדי לכבד את הקדושה,
עלינו ליצור תנאים בהם יכולים המזון, הקיום, מרחב המחיה, החופש והיופי לשגשג.
כיבוד הקדושה משמעו אפשור האהבה.
לענין זה אנו מקדישים את
הסקרנות שלנו, הרצון שלנו, האומץ שלנו, הדממה שלנו, ואת הקולות שלנו. לענין זה אנו
מקדישים את חיינו.
Starhawk, The Fifth Sacred
Thing,
USA: Bantam Books, 1993