מריפואנה – ענני חמלה

"פשעים של חמלה" (Crimes of Compassion) הוא שם הסרט ששודר בחודש שעבר בערוץ 8, המתאר את מאבקם של מועדוני חמלה בקנדה. אלו הם ארגונים המספקים מריפואנה (מריחואנה רפואית) לחולים קשים, תמורת סכום השווה לכל נפש. שם הסרט בנוי ממשחק מלים על הביטויים Crime of Passion (בעברית: "רצח על רקע רומנטי"), ו"מועדון חמלה" (Compassion Club). המלה "חמלה", במובנה העמוק, הבודהיסטי, אם תרצו, היא מהותית בהקשר זה. היא מתייחסת לא רק לחסד שעושה המריפואנה עם החולים, אלא גם  לחולה עצמו, כאל אדם שיכול לבחור את התרופה שלו, את מינונה ואת שעות לקיחתה. הוא זה שיודע מה טוב עבורו.

רון, חולה גלאוקומה, המופיע בסרט:  "זה כמו לקבל מכת פטיש בראש כל ארבע שניות,  המריחואנה מפחיתה את הלחץ בעין, ואז כמובן, הנפיחות יורדת. כשיש לי התקפת  גלאוקומה, אני לוקח שלוש שאיפות והכאב נעלם". כך גם מאיטה המריפואנה את קצב ההתעוורות. ניק, חולה איידס בשלבים מתקדמים, מנסה להוסיף מעט למשקלו כדי שגופו יהיה מסוגל להילחם בזיהומים. "אני בעצם מנסה למות מוות טוב יותר", הוא אומר בהשלמה. זוהי הדרך היחידה בה הוא יכול לקחת את קוקטייל התרופות שלו בלי להקיא את נשמתו. לפני שהגיע למועדון החמלה של ויקטוריה, קנדה, היה עליו לשוטט בסמטאות באזורי הפשע בעיר ולחפש סוחרי סמים, ואז לשלם סכומים הרבה יותר גבוהים, תמורת חומר שמקורו לא ידוע.  

במועדון החמלה של ויקטוריה, הוא יכול לקבל את מריפואנה אורגנית, שמותאמת לצרכיו. כאן המקום לציין, כי צמח הקנאביס, שמתפרחתו (ולא מהעלים!) מופקת המריחואנה, מכיל 60 מרכיבים מוכרים, הנחשבים לבעלי תכונות מרפא טבעיות. הידוע שבהם הוא ה-THC, החומר הממסטל, שמסייע בשיכוך כאבים של חולי סרטן, ובמניעת הקאות אצל חולי איידס, כמו ניק. לרוב, כפי שמעידים חולים רבים, לא מלווה תחושת סוטול לצריכת התרופה, שכן החומר מופנה לטיפול בכאב. אך מה שמתאים לרון, לא בהכרח יתאים לגרג, חולה בטרשת נפוצה, שסובל מרעידות בלתי נשלטות. בסרט הוא מגיע למועדון ביום רע במיוחד, ומבקש את החומר החזק ביותר בנמצא. כיון שאינו מסוגל לחתום על הטופס, מציירת הפקידה במקומו סמיילי במשבצת. היא מניחה את הג'וינט בפיו, ולאחר כמה שאיפות, הרעידות נרגעות.  גרג הוא חבר במועדון חמלה אחר, שנמצא בוונקובר, וזוכה לשיתוף פעולה מהמשטרה, בניגוד למועדון בויקטוריה, שעליו פשטה המשטרה. לאחרונה הצהירה ממשלת קנדה על כוונתה להקל על התהליך המורכב והממושך, שדורש לעתים המלצות משני רופאים מומחים. רופאים אינם ממהרים לכתוב המלצות, מחשש למוניטין שלהם. מרק אמרי, נשיא אגודת המריחואנה הרפואית בקנדה טוען כי אילו יהפכו ארגוני הקניות לבתי מרקחת רשמיים, רופאים יתרצו הרבה יותר להעניק המלצות. זהו המצב בהולנד, שם מורשים רופאים לרשום מריפואנה ישירות לחוליהם, שיכולים להיכנס לבית המרקחת הקרוב, ולרכוש תרופה באיכות גבוהה, שגודלה בתנאים אופטימליים ועברה תהליכי סטריליזציה בחברת "מריפארם".

 מודל שונה במקצת מספק ארגון WAMM (Wo/Men Alliance for Medical Marijuana, ברית א/נשים למען מריפואנה), שהוקם בידי ואלרי ומייק קוראל, בני זוג מסנטה קרוז, קליפורניה. ואלרי, אשה קטנטנה וכריזמטית, שגילה (51) אינו ניכר עליה, לקתה באפילפסיה לאחר תאונת מוזרה שאירעה לה בגיל 20: "נסעתי במכונית עם חברה, ומעלינו היה מטוס, שהנמיך טוס, וברגע מסוים, ממש קטף אותנו מעל פני האדמה, והפיל אותנו במקום אחר זה היה כאילו הוא עקב אחרינו". בעקבות התאונה סבלה ואלרי מהתקפים, לעתים 5-6 ביום.  התרופות פרמצבטיות שרשמו לה הרופאים היו ממכרות, אך לא מנעו לחלוטין את ההתקפים. "יותר מאוחר גיליתי שכ25% מהאנשים שסובלים מאפילפסיה לא מגיבים טוב לתרופות האלה", היא מספרת. 

 מייק קוראל, בן זוגה של ואלרי, ושותפה ל-WAMM, קרא  ב-1974  מאמר שטען שמריחואנה יכולה לסייע במניעת התקפי אפילפסיה. כך גילתה ואלרי שצריכת מריפואנה במינונים קטנים ומתמשכים מונעת את ההתקפים לחלוטין. הייתי עדה לכך בעצמי. יום אחד, כשעמדנו לנסוע לסן פרנסיסקו, חשה ואל את ה"אורה", מעין קדם התקף. היא לקחה כמה שאיפות, נחה מעט, ולאחר מכן, נהגה שעתיים וחצי ללא הפסקה, בריכוז מלא, וללא התקף. מן הראוי להדגיש, כי המריפואנה שצורכת ואלרי היא נטולת THC לחלוטין, ולכן אינה מסוכנת כלל לנהיגה.

בני הזוג החלו לגדל מריפואנה, ואף העניקו ממנה  לחולי סרטן אחרים. באוגוסט 1992 הם נעצרו בפעם הראשונה. זו היתה חוויה טראומטית, אך ואלרי רואה גם את החיוב שבכך: "מבחינה מסוימת, זה היה טוב שהם באו לפה, כי הם יכלו לראות איך אנחנו חיים. הם יכלו לראות שאנחנו אנשים רגילים שמשתמשים במריפואנה".

המעצר גרם לואלרי להגיע לתובנה: "הבנתי שאני צריכה לשנות את צורת החשיבה של אנשים, כדי לחיות כרצוני, לבחור כרצוני. ההאשמות נגדה בוטלו, בהתבסס על טענת הצורך הרפואי (medical necessity), וואלרי היתה לחולה הראשונה שקיבלה זכות חוקית לשימוש במריפואנה. לפי טענה זו, אם אדם מבצע פשע, אך עושה זאת כדי למנוע נזק גדול יותר, ושאין חלופה למעשהו, לא בוצע כל פשע. "זה בערך כמו גניבת סירה כדי להציל אדם טובע. לא היתה כאן כל כוונה לגנוב, אלא להציל חיי אדם", היא מסבירה.

ואלרי עמדה בחמישה מתוך שישה קריטריונים הנדרשים להוכחת טענה זו: "השישי היה הדרישה שהרופא שלי ידע על השימוש שלי במריפואנה. באותה תקופה, אסור היה לרופאים לדבר עם החולים שלהם על מריפואנה, להמליץ עליה, ובוודאי שלא לרשום להם אותה. זה מגוחך, כי בסופו של דבר, זוכיתי על בסיס אותה טענה, משום שהרופא שלי ידע שאני משתמשת במריפואנה. סיפרתי לו את זה 18 שנים לפני כן, והוא ידע שזה מועיל לי, ולא רצה לרשום לי תרופות פרמצבטיות. הוא ראה שאין צורך בהן". ההאשמות נגד בני הזוג בוטלו לפני המשפט, אך כעבור שנה, הגיעה המשטרה שוב לנחלתם, עצרה אותם, והחרימה את היבול. היה עליה להוכיח שוב את חפותה, בכל פעם שמתבצע פשע, כל פעם שנגנבת הסירה. "אלא שהמחלה שלי, ושל שאר החולים, תמיד כאן", היא מבהירה.

זה היה בעצם הטריגר שגרם לואלרי ומייק להקים את WAMM, ולפעול לקידום החוק בנושא, הצעת החוק 215. ואלרי: "הקמנו ארגון קולקטיבי, קהילתי, שמתקיים מתרומות, והתחלנו לגדל עבור אנשים, מריפואנה אורגנית, ולחלק את זה לחולים, וזה הצליח מאוד. כשבנינו את הקהילה", היא מסבירה את העיקרון, "הבנו שיש צרכים שונים שקשורים זה לזה, שמדובר בענין הוליסטי. לכן, כשהייתי חברה בוועדה שחיברה את הצעת החוק 215, התעקשתי על היכולת של המטופלים לגדל. אם לאנשים אין אפשרות לקבל מריפואנה בחינם, או במחיר נמוך, ובמיוחד אם אין להם אפשרות לגדל אותה בעצמם, הם יפנו לשוק השחור".

החוק לשימוש חומל (בניגוד לשימוש מסחרי, או נהנתני), המאפשר לרופאים לרשום מריפואנה, התקבל ב-1996.  היום מונה WAMM 250 חולים.  ואלרי: "אנשים מתים להיכנס לארגון שלנו, פשוטו כמשמעו. כל פעם שחולה מת, יש רשימה ארוכה של חולים שרוצים להיכנס במקומו.  החולים שמצטרפים לארגון לא משלמים כסף תמורת התרופה, אבל הם מתחייבים לעשות כל מה שביכולתם. יש כאלה שמסוגלים לעבוד בגן הקנאביס, ובעצם מגדלים את התרופה שלהם במו ידיהם. זה חלק מתהליך הריפוי, בעצם, הקשר לאדמה. אחרים יכולים לעזור בעבודה משרדית. ויש גם מטפלים שחברים בארגון, אנשים שמסייעים לחולים במצב קשה, לאנשים שעומדים למות".

ואלרי רואה את חייה, בהקשר זה, כמסע רוחני. "המחלה", היא מרחיבה, "היא דרך להתעורר אל טבענו האמיתי. היא מסוגלת לחבר אותנו למהות האמיתית שלנו". בשנים האחרונות חוותה ואלרי את מותם של כ-150 איש, ביניהם חברים קרובים ובני משפחה שבהם טיפלה. "זה משנה אותך, בלי ספק. גם מריפואנה וסמים פסיכדליים יכולים לפתוח את התודעה ולעורר את המודעות. אך המחלה כשלעצמה, וההתמודדות עם הקשיים שהיא הביאה, פתחה בי מקומות חדשים, מקומות של תקווה, של חקר. העיסוק במוות, הטיפול באנשים שעומדים למות גרם לי לראות את הקסם, את טבעו המופלא של התהליך", היא אומרת בקול מלא פליאה והוד. "ככל שאני מתבגרת ועוברת יותר חוויות, אני מבינה את זה טוב יותר. אחד הדברים שלמדתי היה שהכול טמון בקשר שבין אדם לאדם, בין נשמה לנשמה. במצב כזה, אי אפשר שלא לראות את האנושי שבכל אדם ואדם עימו יש לך קשר".

וזה כולל גם את ג'ורג' בוש וג'ון אשקרופט (שר המשפטים, שנגדו הגישה מועצת סנטה קרוז ו-WAMM תביעה להשבת הצמחים ולהתרת המשך גידולם)?

ואלרי: "זה מעניין, כי אני יכולה לחוש כלפיהם המון רגשות, ובכל זאת להכיר בכך שאני מתבוננת בנשמה אחרת, שנמצאת באותו מסע כשלי. מה שמנחם אותי, כשאני חושבת על כך שהם רואים בי אויב – ואני לא אויבת של אף אחד – היא ההכרה, שכל אחד מאיתנו יעמוד בפני הסיום הבלתי נמנע של חייו. בעיני, כל עבודה היא רק אימון לקראת המוות, ואני לא חושבת על זה בצורה קודרת. אני רואה בזה מין חיזור, אני חושבת על המוות כעל מאהבת, שלוקחת אותי הלאה, לגלגול הבא, למסע הבא. כך שהעיסוק במריפואנה גורם לשני דברים: הוא עשוי להקל על מחלות מסוימות, ולהקטין את התסמינים שלהם במידה מסוימת, אבל הוא גם פותח אותי כאדם, פותח את הראש והלב שלי, פותח עוד אפשרויות בחיי. במצב הזה, הכל אפשרי וזמין עבורנו. אנחנו רק צריכים להבין שמדובר בעולם שבו אין כל ודאות, עולם של 'אולי'. לפני מאה שנה המדע אמר דברים, שהיום נחשבים קשקוש גמור".

בשנת 2000, חודשים ספורים לאחר שראיינתי את ואלרי לראשונה, קיבלה מועצת עיריית סנטה קרוז, (העיירה בה ממוקמת WAMM) החלטה פה אחד, ולפיה , כל חולה בעל מרשם רשאי לגדל את הצמח בעצמו. אלא שהדבר מנוגד לחוק הפדרלי, שמגדיר מריחואנה כסם מסוכן, ללא שימושים רפואיים, ואוסר על גידולו, מכירתו, וכן הלאה. 

ב-5 בספטמבר 2002, בשעת בוקר מוקדמת, פרצו סוכני הרשות למלחמה בסמים (DEA) אל ביתם של בני הזוג, עצרו אותם, ועקרו את הצמחים, שעמדו בפריחתם, מוכנים לקציר. הדבר נעשה ללא תיאום עם משרד השריף המקומי, שמודע לפעילותה של WAMM מאז ראשיתה, ומעולם לא התערב בפעילות זו. ואלרי: "היתה לי תחושה שמשהו רע הולך לקרות. באותו בוקר שמעתי צעדים. יצאתי החוצה, ואמרתי להם: 'מה אתם עושים בבית שלי, לכו מכאן!' הם כוונו אליי את הרובים שלהם, ובמזל לא ירו". הסוכנים הפילו אותה על הקרקע, "ודווקא אז", היא אומרת, "כששכבתי על הקרקע, הרגשתי שאני נמצאת במקום מאוד שלו ובטוח. הייתי בטוחה בחשיבות ובנכונות של הדברים שאני עושה בחיי, וזה לא השתנה".

ואלרי פנתה לסוכן הראשי: "סיפרתי לו על WAMM, ועל הטעות שהוא עושה. הוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע, ואני הסתובבתי אליו ואמרתי: 'אתה הולך לשמוע את מה שיש לי להגיד, וכשתצא מכאן,  אני אלך איתך הביתה, וכשתלך לישון, אני אהיה שם בתוכך, עד היום שבו תיאלץ להתמודד עם הסבל שלך, ותעמוד מול מותך, ואז תדע מה שאתה לא יודע'".  מייק שהה באותה עת בבית השני בחווה, הסמוך לגן, והתעורר באותה צורה. בני הזוג ניצלו כל הזדמנות לשוחח עם הסוכנים, עד ששוחררו, עוד באותו יום. "בחקירה סיפרנו את האמת על חיינו, ואני מאמינה שהצלחנו לשנות את צורת החשיבה של כמה מאותם אנשים. רבים מהם לא אהבו את עבודתם באותו יום, וזה חשוב בעיניי מאוד. זה התפקיד שלנו, להישאר באמת שלנו, ולהיחרת בזיכרון שלהם כך. לא להאמין לרעיון שאנחנו פושעים, רק בגלל שהממשלה אומרת כך. זה היה יום נורא ואיום ומפחיד, זה נכון, אבל מבחינות אחרות, זאת היתה הזדמנות להיזכר באמונות שלו, בידע שלנו. זה היה תרגיל מצוין".

מאז שחרורם מתנהל מאבק משפטי ותקשורתי, במטרה להחזיר את הצמחים לארגון, ולאפשר את גידולם וחלוקתם לחולים. כחלק מהמאבק, התירה מועצת העיריה בדצמבר 2002, את חלוקת התרופה לחולים בבנין העיריה, מה שהפך למפגן תמיכה בארגון, בהשתתפותם של ראש העיר וחברי המועצה. ואלרי משוכנעת שבסופו של דבר, WAMM תנצח, ורואה בכך הזדמנות לבחון את המקרה במערכת המשפטית של ארה"ב: "אנחנו חייבים להאמין שבסופו של דבר הקונגרס יבין שהמכשולים שהם שמים בדרכם של אנשים להשגת מריפואנה, הם יוצרים סבל מיותר. בסוף הם יבינו את זה, כי אף אחד לא יוצא מהעולם הזה חי. יש לנו כאן הזדמנות להיטיב עם העולם, וכל פעם שאנחנו עושים זאת, אנחנו מביאים יותר חופש לעולם. זהו צדק, זוהי חמלה, ואת זה אפשר לעשות רק באמצעות מודעות".

המצב בארץ

 חולים המבקשים לגדל או להחזיק במריחואנה לצרכים רפואיים באופן חוקי, נדרשים להגיש בקשה לועדה שליד מנכ"ל משרד הבריאות (דוד המלך 20, ת.ד 11777 ירושלים 91010), שתכלול את ההיסטוריה הרפואית של החולה, וחוות דעת מהרופא המטפל, המאשרת כי מריחואנה אכן מקלה על סבלו של החולה. גם כך לא מובטחת קבלת האישור. מאז יולי 1998 ועד היום אושרו 12 בקשות מתוך 44, אך לא בכל המקרים הוצאו בהמשך רשיונות, מוסר דובר משרד הבריאות, רובי שטיינברג. הסיבה העיקרית היא חוסר המשכיות מצד הפונים (כדי לקבל את הרשיון יש צורך בפרטים כמו מספר ת.ז., כתובת, ואם אלה לא נמסרים, לא ניתן להכין רשיון).  רוב חולי הסרטן שעימם שוחחתי מעדיפים להשיג את החומר באופן בלתי חוקי, בשל ההליך המורכב והממושך שנדרש לשם כך. חולי איידס שראיינתי לצורך כתבה אחרת, חוששים מחשיפה לגורמים נוספים, פרט לרופא המטפל. מה גם, שמי שאינו יכול לגדל, נאלץ להשיג את התרופה בשוק השחור, ולהסתכן בצריכת צמחים שהרכבם אינו ידוע, והם עלולים להיות נגועים בפטריות, או מרוססים בחומרי הדברה.

 אבל יש גם חדשות טובות, שעשויות לשנות את כל התמונה: בתיווכו של בועז וכטל, יו"ר "עלה ירוק", הציעה חברת "מריפארם" להעניק תרומת מריפואנה לשנה למספר מוגבל של חולים בארץ, בתקווה שהיבוא יימשך בצורה מסחרית. לדברי שטיינברג, נושא התרומה נמצא בטיפולה של חברת שראל, ספקית התרופות והציוד הרפואי המרכזית לבתי החולים בישראל.  עדיין לא התקבלה החלטה לגבי צורת הניפוק הסופית של מריחואנה רפואית למטופלים, ונבדקת האפשרות להעברתו באמצעות חברת שראל. באם כך יוחלט, תנפק החברה את החומר למספר בתי מרקחת בבתי חולים אזוריים, או באמצעי אחר, אם יימצא. את הבקשה לועדה המיוחדת ניתן להגיש באופן עצמאי, או באמצעות עו"ד. עו"ד אברהם ברדוגו, שעוסק בנושא זה כ-12 שנים, מוכן לסייע במקרים מסוימים, ללא כל תמורה כספית. ניתן ליצור איתו קשר במשרדו: 03-7515848, או בסלולארי: 068-519520. אפשר גם להשאיר הודעה בטלמסר של  מפלגת "עלה ירוק": 03-5443442. ולא פחות חשוב, להתאזר בסבלנות.

המידע המדעי והרפואי המופיע בכתבה נלקח מהמקורות הנבחרים הבאים:
עברית
מוטי ארגמן, "כנאביס, מריחואנה וחשיש" (להשיג בחנות הספרים "סלון מזל" בת"א)
www.ale-yarok.org.il/marifuana-faq

אנגלית
Janet E. Joy et al, Editors, Marijuana and Medicine: Assessing the Science Base , Washington DC: National Academy Press, 1999
ובאינטרנט: http://www.nap.edu/books/0309071550/html/
 

דו"ח בית הלורדים הבריטי על מריחואנה רפואית, 1997-98:
 http://www.druglibrary.org/schaffer/library/studies/hlords/15106.htm

Marijuana: The Forbidden Medicine, האתר של פרופ' לסטר גרינספון מאוני' הרווארד:
http://www.rxmarijuana.com/

האתר של WAMM: www.wamm.org

 האתר של מריפארם: http://www.maripharm.nl/