טימותי לירי, פלשבקים: אוטוביוגרפיה; הסטוריה תרבותית
וחברתית של תקופה, הקדמה מאת וויליאם בורוז, פרק 30: מצבים משונים, עע.
252-254.
Timothy Leary, Flashbacks:
An Autobipgraphy; A Personal And Cultural History of an Era, foreword by
William Burroughs. New York: G. P. Putnam’s Sons, 1990, “Chapter 30: Altered
States”, pp. 252-254
.
וזה מה שקרה: צעד אחר צעד, מפיטוריי
מהרווארד ועד להגלייתי, מהפשיטה בלארדו ועד לפשיטה של לידי, נדחקתי מהיכל השן
המדעי, עד שהפכתי לדוברה הראשי של ההתנגדות הציבורית למדיניות המשטר.
בתקופה זו כבר לא הצטערתי על היותי מוקצה. התחלתי ליהנות מהמאבק. לא הייתי המורד
היחיד. בדיוק באותו הזמן החלו מיליוני אמריקאים שנמאס להם, לפעול כנגד הקבוצה
שהשתלטה על וושינגטון לאחר הרצח. המהפיכה התרבותית כבר תססה.
כך ראיתי את מצב העניינים: אמריקה עברה קפיצת מדרגה תבונית. בפעם הראשונה בהיסטוריה
שלנו, הפסיק חלק גדול ומשמעותי באוכלוסיה לכבד את הסמכות המימסדית. לא כחברים
בקבוצות מחאה מאורגנות, אלא כפרטים נבונים, צרכני פוליטיקה בררניים, שדרשו מנהיגות
יעילה וקשובה. אף מפלגה קיימת, דת או ארגון עובדים, לא היו מסוגלים לספק צורך זה.
לפיכך, היה חייב המאבק - בין החברה התעשייתית הישנה לבין חברת המידע החדשה - להתנהל
בזירת הכוח החדשה, התקשורת. מי שיבין זאת, יצור את המחר.
השיחה עם מרשל מקלוהן הובילה אותי לקו מחשבה זה: הפילוסופים המצליחים היו גם
פרסומאים שיכלו למכור את תפיסות העולם החדשות שלהם למספר גדול של אנשים, ובכך להמיר
מחשבה לפעולה, רוח לחומר. הקדשתי מספר ימים וטריפ אחד לניתוח האריזותי בהן שווקו
מהפיכות אמריקאיות קודמות: "חרות או מוות", "אומה אינה יכולה להתקיים כשחציה עבדים
וחציה בני חורין", "אין לנו מפני מה לפחד אלא מפני הפחד עצמו", "לאקי סטרייק זה טבק
משובח".
בוקר אחד, כשהתקלחתי, חשבתי על סיסמה שתעביר בתמציתיות את הטקטיקה להעלאת התבונה.
שש מלים עלו במוחי. נוטף מים, עם מגבת על המותניים, הלכתי לחדר העבודה שלי ורשמתי
את המשפט: "להידלק, להתחבר, לנשור" (Turn
On, Tune In, Drop Out
). סיסמה זו היתה שימושית מאוד בשלב מאוחר יותר, כשעזרתי לשינוי להתרחש.
"להידלק", כלומר, להפעיל את הציוד הגנטי והעצבי שברשותכם. להיות רגישים לרמות
התודעה הרבות והשונות, ולגרויים הייחודיים שמפעילים כל אחת מהן. סמים היו דרך אחת
להגיע למטרה זו.
"להתחבר", משמעו, לפעול בהרמוניה עם העולם שמסביבכם
–
להחצין, להגשים ולבטא את נקודות המבט הפנימיות החדשות שלכם.
המלה "לנשור" התכוונה לתהליך עדין, בררני ופעיל של התנתקות ממחויבויות לא מודעות או
לא רצוניות. הכוונה ב"לנשור" היא לאמונה בעצמי, לגילוי ייחודיותו/ה של כל אחד ואחת,
ולמחויבות לגמישות, לבחירה, ולשינוי.
בהתבטאויותיי הפומביות הדגשתי שיש לחזור שוב ושוב על תהליך ה"הדלקות
–
התחברות - נשירה" כחלק הכרחי מחיי צמיחה והתפתחות. לצערי, הסבריי לתהליך זה של
התפתחות אישית פורשו לעתים קרובות בצורה שגויה כ"בואו נתמסטל וננטוש כל פעילות
חיובית". הפופולריות החולפת של משפט זה הביאה לכמה קוריוזים. יצרני משקה קל בשם "סקווירט",
שידרו ג'ינגל קופצני שדחק בציבור "להידלק על הטעם, להתחבר לתסיסה, ולנשור משגרת
הקולה". בילי גרהאם הודיע שנושא מסע ההתעוררות שלו באירופה יהיה: "בואו נידלק על
ישו, בואו נתחבר לתנ"ך, ובואו ננשור מהחטא". קיבלתי את זה כמחמאה.