גלויה מגן עדן ("הזמן הוורוד", אוקטובר 2005)

 הסופה האמיתית

סופת ההוריקן קטרינה שהיכתה בחוף הגולף (Gulf Coast) כפי שהוא מכונה כאן, ובניו אורלינס בעיקר – היכתה גלים גם כאן, בחוף הפסיפי, של האוקינוס השקט. לא שהחוף הזה חסין בפני אסונות טבע: אפילו בסנטה קרוז אירעה רעידת אדמה חזקה, בעוצמה של 7.1 (לשם השוואה, בטוריקה לפני שש שנים, רעדה האדמה בעוצמה של 7.4) לפני כ-16 שנים, בה נהרגו 67 איש, והנזק לרכוש נאמד ב-7 מיליארד דולר. בממוצע, אומרים הנתונים, מתרחשת בקליפורניה רעידת אדמה בעוצמה של 7 ומעלה, מדי 18 שנה. אהה. אם נישאר כאן עוד שנתיים, אנחנו עלולות להיקלע לאחת.

אולי זו הסיבה האמיתית שהרוחות רגשו כאן. כידוע, אנחנו מתחברים טוב יותר לעניינים שקרובים לנו. ניו אורלינס לא כל כך רחוקה, בסך הכול. בימים הראשונים אנשים הזדהו עם קרבנות הסבל, הטבועים, וגם הניצולים הרעבים והצמאים,  אחר כך הם הזדעזעו ממעשי הבזיזה, מהשוד של מי ומה ששרד, ומהאפליה הבוטה כלפי השחורים שמהווים את רוב האוכלוסיה, ורוב האוכלוסיה העניה באזור. עכשיו, כשהעניינים התחילו להתבהר, הם נתקפו זעם על כוחות ההצלה והחילוץ שלא הגיעו, ועל העובדה שכמעט שבועיים לאחר קטרינה, העיר עדיין נראית כמו איזור אסון בעולם השלישי, ושמדינות כמו בנגלה דש מציעות עזרה. כן, אתם קוראים נכון. כבר התחילו להעיף ראשים, אני שומעת, וכמו בארץ, הראשון שעף הוא הש.ג.

אבל מתחת לפני השטח, ומעבר להאשמות, יש לי הרגשה שמתרחשת רעידת אדמה פוליטית. נדמה לי שאנשים, שהם לא היפים מחבקי עצים וכל מיני רדיקלים דמוקרטים עם רכב שמתודלק בשמן ירקות (זה בהחלט אפשרי, אגב), כן, כאלה שקונים פירות לא אורגניים מצ'ילה רק כי הם במבצע, מתחילים להבין את גודל האסון שהביאו יותר מדי שנים של משטר רפובליקני על אמריקה הגדולה והחזקה. אני חושבת שגם למעלה הם התחילו להבין מה קורה, כי בזמן האחרון, בכל ערוץ חדשות שומעים אותו מסר, רק הפרצוף מתחלף: "זה לא הזמן להפנות אצבע מאשימה...", כן, כן, התקליט הזה כבר שרוט. אני זוכרת אותו עוד מימי מלחמת לבנון, "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". בעצם, אולי הם צודקים: יש זמן טוב יותר לדבר על זה: לפני הבחירות. או יה, בייבי.

זה הסיפור, והוא די פשוט. יש תקציב שצריך לחלק. כדי לתת יותר למלחמות ("תקציב הביטחון") ולסובסידיות לתעשיית הדלק והרכב, וכשמורידים את המיסים, צריך לגזול תקציבים ממקומות אחרים. כמו בארץ, לוקחים מהשירותים שמספקת הממשלה לתושבים. בארץ, כדי להסוות ולהרחיק את זה, קוראים לזה "לקחת מהחלשים". זה נעים וחמים, כי אני לא חלש, אני לא אם במשפחה חד הורית עם ילד מפגר, מה פתאום, אני הומו אשכנזי נטול ילדים,  שגר בשכונה טובה, בבית מעוצב, ועובד בהיי טק. אבל רגע, למה האוטו היפה שלי נוסע על הכבישים המחורבנים האלה ומה זאת השלולית הזאת?

בארצות הברית, או לפחות בסנטה קרוז, קליפורניה, כבר מדברים על "לקחת מהעם", taking from the people ,  וזאת האמת: לוקחים ממה שמגיע לכולם: בריאות, רווחה, שירותי חילוץ, משטרה, תקציבים עירוניים, וכן הלאה, כדי לשרת אינטרסים פרטיים. ויש לזה מחיר. כשרייגן עלה לשלטון המוני אנשים נאלצו להפסיק את לימודיהם באוניברסיטה כי ההקצבה למילגות הופסקה, והמוני חולי נפש ונרקומנים עזבו את המוסדות בהם זכו לשיקום ולטיפול והפכו לחסרי בית. לא היה להם ביטוח רפואי ולא היה תקציב לממן אותם. שמונה שנות קלינטון הצליחו למזער חלק מהנזק (אבל בל נשכח שגם הדמוקרטים שייכים למי שקנה אותם), ועם עלייתו של נציג הקונגלומרט של משפחת בוש ושותפיה העסקיים לשלטון, נחרבו כל אותם הישגים.  עכשיו, עם ההוריקן, לא היו די אנשים מיומנים שהיו מסוגלים לעזור, לא היה מיכשור מספיק לחילוץ, והתוצאה: כבר מדברים על עשרות אלפי הרוגים. כסף מיתרגם כאן לחיים. פשוט מאוד. אם נהיה שאננים ועצלנים, זה עוד יקרה בארץ.

ועוד ענין, קשור ולא קשור. ריטיקה, בחורה ממוצא הודי, היא אחת החברות הפעילות בממ"ב (מועדון מעריצי בועז, שהוא בני). לפעמים אני חושבת שאילולא היינו משלמות לה על שירותי השמרטפות, היינו יכולות לגבות ממנה תשלום על הבילוי איתו. בפסטיבל  המריפואנה המקומי היא מחזיקה אותו ואני אומרת לה שהיא ובועז נראים כמו שוקולד חלב ושוקולד לבן. "שחור זה קול", אני אומרת ומנשקת אותו, "ואתה קול אפילו שאתה כזה לבנבן". "כולם קולים", היא עונה. אני יודעת את זה, אבל יש בי עדיין חלק  שמאמין, גם 20 שנה אחרי התיכון, ב-cool ו-uncool , ובמשוואה הזאת, שחור והודי זה קול – אשכנזי ולבן לא. ברגע הזה בדיוק  בחור גבוה ולבן מושיט לנו פלייר ומזמין אותנו להפגנה. מסתבר שלגן העדן שלנו מגיע זמר רגאיי בשם Sizzla, שקורא בשירים שלו להרוג, לירות, ולשרוף, הומואים וקווירים, חד וחלק. וזה אחד מזמרי הרגאיי הגדולים היום בעולם. כשהייתי בתיכון הערצתי את בוב מארלי, וידעתי כל מה שרק אפשר לדעת עליו, בשקדנות שרק מעריצות בנות 15 מסוגלות. כנראה שמשהו השתנה בעולם הרגאיי בעשרים השנים האחרונות כי אני לא זוכרת שבוב מארלי הטיף להרוג מישהו. הוא הטיף לאהבה, לשלום, לשלווה ולעישון גראס, אם זכרוני אינו מטעיני. רגאיי היא אולי המוזיקה הכי קולית בעולם, אבל עם מסרים כאלה, Sizzla הוא uncool בדיוק כמו כל מי שמטיף להומופוביה ולשנאה, ויהא זה כומר נוצרי, יהודי חרדי, אימאם מוסלמי – או ראסטאפארי עטור dreadlocks. והאמת? אני לא בטוחה שהדת הזאת, הראסטאפארי, היא הרבה יותר אוהבת, פתוחה ומקבלת מכל השאר. מריחואנה היא תרופה שיכולה לשכך כאבים ולמנוע בחילות, אבל מסתבר שהיא לא תמיד יכולה לרפא אטימות ושנאה.