"מלים משלנו", "הזמן הורוד", פברואר 2000

בקשר לגרטרוד

הספר הזה מוזר. הוא מוזר, כי שמו הוא "האוטוביוגרפיה של אליס בי. טוקלאס" (זמורה ביתן, 1986, בתרגומו המשובח של מרטין הררי), אבל כתבה אותו גרטרוד סטיין. שימו לב, האוטוביוגרפיה, לא ביוגרפיה. הוא מוזר, כי על אף שגרטרוד היתה בת זוגה של אליס במשך 39 שנים, עד מותה של גרטרוד ב-1946, ועל אף שהספר מתאר בעיקר את חייהן המשותפים, כמעט אין בו רגעים אינטימיים. ולא זו בלבד אלא שאליס, המספרת בגוף ראשון, מתייחסת אל זוגתה כאל "גרטרוד סטיין". לעולם לא אהובתי, אשתי, או אפילו סתם גרטרוד.

הוא מוזר, כי הוא כתוב בצורה מוזרה, כאילו מפיה של איזו פראו דוקטור, שמתחככת בנשות גאונים ובגאונים עצמם (ביתן של השתיים היה מוקד לאנשי רוח ואמנים, החל מפיקאסו ב-1906, וכלה בהמינגווי בסוף שנות ה-20). אבל ככל שממשיכים לקרוא בספר, מתגברת התחושה שיש הרבה יותר מתחת לפני השטח, מעבר למלל הגדוש, שלפעמים חוזר על עצמו עד לזרא. ויחד עם הגודש, התיאורים בו לפעמים מצחיקים ומלבבים, גם כשמדובר בחוויות לחלוטין לא נעימות ממלחמת העולם הראשונה.

גרטרוד סטיין נולדה ב-1874 בפנסילבניה למשפחה יהודית ממוצא גרמני. היא ניסתה רפואה, בהפשעת הפסיכולוג ויליאם ג'ימס. תואר לא יצא לה מזה, אלא משולש רומנטי מסובך עם שתי נשים, וסיפור אהבה בשלושה פרקים בשם QED (שהמורה שלי לגאומטריה בכתה ח' היתה מתרגמת את זה ל"מש"ל – מה שהיה להוכיח). גרטרוד סטיין כתבה אותו ב-1903 וקברה אותו, ככל הנראה בגלל התכנים הלסביים הברורים שלו, והוא יצא לאור רק לאחר מותה. לעברית הוא תורגם (בתרגום שאינו מן הטובים) כ"שלוש נשים" (אסטרולוג, 1993). נא לא לבלבל עם ספר אחר של סטיין מאותה תקופה, שאינו עוסק בעניינו ונקרא "שלוש הוויות" (במקור Three Lives).

"שלוש נשים מספר, או, ליתר דיוק, חוק, את הקשר שבין אדל (גרטרוד עצמה, כנראה) להלן, קשר שלא יכול היה להתממש בגלל תלותה הכלכלית והרגשית של הלן במייבל (שזה היה שמה המקורי). גם כאן התיאורים מוזרים במקצת, נוגעים- לא נוגעים. לפעמים נדמה שמדובר בקשר אפלטוני, ולפעמים במשהו מעבר לזה. זהו כנראה עידן של תמימות ממש, שכן, כך מתוארת בו תחילת מערכת היחסים בין אדל להלן: "במשך ימי הבטלה הארוכים שאחר כך, התהוותה לאט לאט מערכת יחסים מלאת חיבה בין השתיים. בערבים הקרירים, כאשר אדל שכבה לצידה על גבי הסיפון, היתה הלן מגנה עליה מפני הרוח והרשתה לכך ידה לנוח בעדינות על פניה, ולאצבעות לרפרף קלות ליד שפתיה. בזמנים אלה היתה באדל תחושה מעורפלת כמעט של התנגדות פנימית, תחושה שלולא היתה כל כך חסרת מרץ, היתה מנסה להחליט אם להתמסר או להתנגד".

ב-1905 נסעה גרטרוד ללונדון עם אחיה, סוחר האמנות ליאו סטיין. לאחר מכן התיישבו השניים בפאריז. ב-1907 םגשה גרטרוד את אליס, וככל הנראה גם את הקהילה הלסבית המקומית, שנרמזת בין השורות, ואשר עליה נמנו סופרות כמו מילדרד אולדריץ', דג'ונה בארנס, ועוד. תיאור הפגישה עם אליס מוזר מאוד. ראשית כותבת אליס על עצמה, אמריקאית ממוצא פולני, במשפט טיפוסי: "אהבתי נתונה לציורים, לרהיטים, לשטיחים, לבתים ולפרחים, ואפילו לירקות ועצי פרי. חביבים עליי מראות נוף, אבל אני מעדיפה לשבת כשגבי אליהם". פגישתה עם גרטרוד, וטיולן הראשון במונמרטר מתוארים לפרטי פרטים, אבל הרגע שכולנו מחפשים, רגע ההתאהבות, הרגע בו החליטו להתגורר יחד בביתה של גרטרוד ברו דה פלרי 27, נעלם, חמק ואיננו, כאילו בענין של מה בכך מדובר.

יש ב"אוטוביוגרפיה" הרבה מאותו מיתוס שטוען שנשיםש חיות בזוגיות יוצרות סימביוזה, שלא ברור היכן נגמרת אליס ומתחילה גרטרוד וההפך. אבל אם מישהי חושבת שמוזרותו של הספר מצביעה על מיתוס אחר, על מות הסקס, היא טועה. בשנים 1912-15 כתבה סטיין את אחד השירים הלסביים הארוטיים ביותר, לדעת רבים.  זהו שיר ארוך, בשם Lifting Belly, שכונס בספר בשם זה. הוא כתוב משפטים קצרים מאוד וארוכים מאוד, מלאי דימויים סתומים, שפענוחם פותח עולם קסום וחושני.  Lifting Belly (בתרגום חופשי: קימור/ קישות בטן) הוא אותה תנועה נשית של התענגות עילאית. אף גבר סטרייט לא היה חושב על זה.

ספר שירה אחר שלה נקרא Tender Buttons, כפתורים ענוגים. אין דימוי יפה מזה, לא תמצאו גם בשיר השירים, של אותו איבק פצפון ומופלא. המשפט המפורסם ביותר שלה מתוך Lifting Belly הוא Rose is a rose is a rose, לכאורה "ורד הוא ורד הוא ורד". אבל אם תדמיינו את הורד, או את ורד (רוז), ואת אינסוף האפשרויות שטמונות בו או בה, תתחילו לחשוב אחרת. מצד שני, זהו רק דימוי, ככלות הכול. ורד הוא ורד הוא ורד, ותו לא. ולפני שתימצא הגאונית שתתרגם את השיר לעיל, אני מביאה כאן את אחד הקטעים החביבים עליי מתוכו בשפת המקור:

Kiss my lips. She did/ Kiss my lips again she did./ kiss my lips over and over again she/ did./ I have feathers./ Gentle fishes./ Do you think about apricots. We find them very/ beautiful. It is not alone their color it is/ their seeds/ that charms us/ We find it a change.