חורשלילה, דז'ונה בארנס, הוצאת כרמל, מבואות: ת"ס אליוט, תרגום ואחרית דבר: גיורא לשם

שמחה גדולה שמחתי כשנודע לי שספרה החשוב של דז'ונה בארנס יצא לאור בעברית. דז'ונה בארנס! מנשות חוגה של גרטרוד סטיין,אחת מאותן יוצרות אמריקאיות שהעדיפו את פאריז, והעדיפו נשים, או לפחות יצרו רושם כזה. כל הכבוד להוצאת כרמל שטרחה להוציא ספר של סופרת ומשוררת, מן הנודעות פחות באותן חוגים. ניכר גם שעבודה רבה הושקעה בתרגום הספר (תרגום יפהפה, שהוא יצירת מופת בפני עצמה) ובהגשתו לקורא העברי. אבל אולי בכך טמונה הבעייתיות שבו.

כי יותר משזה רומן, זהו מוצג מוזיאוני, ארכיוני, שלא נועד לעיניו של הדיוט, דהיינו מי שאינו בקיא בספרות האנגלית, במיוחד זו של אותה תקופה. בפתיחה כתב ת"ס אליוט שזהו רומן שנועד לחובבי שירה. לדעתי הוא דומה למחזה שבו העלילה מתרחשת במישור אחורי, מרוחק, שזרקור מאיר אותו רק לעתים רחוקות. את עיקר הנפח במחזה תופס הפרוטאגוניסט, המספר, בנאומים ארוכים שאמורים לפרש ולרמוז לאותה עלילה, אך הם רק מסבכים ומפתלים אותה בחורש שהפך בלתי נראה מרוב עצים ובעיקר שרכים. ולא זו בלבד, אלא שלאורך כל המחזה יושב לידכם ידיד בדמות הערות השוליים, ומבאר חלק מהשמות וההקשרים. ההערות מחכימות, אבל קוטעות את הרצף שוב ושוב, ואז יש צורך לחזור ולשוב אל הדברים שנאמרו, ולנסות לפענח את הדימוי הנוסף שהתגלה לנו. אפשר בקלות לאבד את הדרך בפרדס הזה.

הספר נפתח בלידתו של פליקס פולקביין, יהודי תלוש חסר שורשים וזהות, שנישא לרובין ווט. היא יולדת לו ילד, עוזבת אותו לטובת נורה, ואז עוזבת את נורה לטובת ג'ני. זו העלילה שברקע. הפרוטאגניסט הוא הדוקטור, רופא אמריקאי ממוצא אירי, טרנסווסטיט שנטייתו המינית אינה ברורה ואולי אינה חשובה כל כך. נדמה שכל הדמויות אחת הן, תלושות, חסרות גוף, או בעלות גוף מגוחך, לא מתאים כביכול, נודדות, חסרות בית. האם מתחת לכל הסבך הזה מסתתר בעצם הסיפור הלסבי הידוע, על זוגות הלסביות שמפתחות יחסים סימביוטיים, ואז עוזבת האחת לטובת אחרת? אולי יש כאן אמירה, שמקבילה את כל הענין שהיום קוראים לו קווירי, לענין היהודי שנידון בתחילת הספר. מאז השתנו כמה דברים בעולם, גם כאן וגם כאן.

לחובבי הז'אנר האדוקים, לאוהבי חידות ומיסתורין ולמי שלא פוחד מנאומים ומהערות שוליים.