דוגמת תרגום מתוך: Tom Robbins, Even Cowgirls Get the Blues, Bantam Books, 1976, pp. 131-133

מבוא: סיסי הנקשואו גיץ' היא אשה בעלת אגודלים עצומים, שגודלם השפיע על חייה מאז ילדותה המוקדמת. בגיל 15 עזבה  את עיר הולדתה,  ריצ'מונד, וירג'יניה, ומאז ועד גיל 30 עסקה בעיקר בתפיסת טרמפים. למחייתה עסקה בעבודות דוגמנות מזדמנות שסיפק לה הרוזנת (The Countess), טיקון קוסמטיקה טרנסווסטיט. דרכו הכירה את בעלה, ג'וליאן גיץ'. הרוזנת הוא שלח אותה לחוות היופי שלו בדאקוטה, "שושנת הגומי" (Rubber Rose), לצורך צילום פרסומת טלוויזיה עם העגורים הקוראים, המקננים במקום מדי סתיו. אגב כך, ביקש ממנה הרוזנת לרגל בין הבוקרות הפמיניסטיות שמתכוונות להשתלט על החווה. השהות במקום וההיכרות עם הצ'ינק ([D.P 1] The Chink) המדובר, תשנה את חייה של סיסי מקצה לקצה. בדוגמת התרגום נמצאת סיסי בדרכה לחווה.

37

סיסי מצאה את דרך העפר. בדרכה, הקימה ענני אבק קטנים. נחש פעמונים חימם את דמו הצונן על סלע. היתה תחושת יופי טופי באוויר. במרחק, היטה רכס הסיוואש את כובעו – אבל לא אמר "מה העניינים".

מכיוונה המשוער של החווה הגיע מיניבוס פולקסוואגן. הוא היה מצויר מנדאלות, דורג'ות[1] [DP2] למאיסטיות וסמלים המייצגים את "אורו הבהיר של הריק"  -  עיטור כבד משקל לפרח של תעשיית הרכב הגרמנית.

כשהגיע המיניבוס סמוך לסיסי, הוא נעצר. הוא נשא בתוכו שני גברים ואשה. הם היו בני 24 לערך, עזי פנים. האשה שישבה באמצע דיברה. "את צליינית"? היא שאלה.

"לא, אני יותר אינדיאנית[2]", ענתה סיסי, שהחמיצה הרבה מאוד ארוחות של חג ההודיה.

השלישיה לא חייכה. "היא מתכוונת, האם את נוסעת לצ'ינק?" הסביר הנהג.

"אולי כן ואולי לא", אמרה סיסי. "אבל הפגישה איתו אינו מטרתי העיקרית".

"זה טוב", אמר הנהג. "כי הוא לא ייפגש איתך. הגענו כל הדרך ממיניאפוליס כדי לפגוש אותו והממזר הפסיכי ניסה לרגום אותנו למוות".

"אוי, ניק, אתה מגזים", אמרה האשה. "הוא לא ניסה להרוג אותנו. אבל הוא כן זרק עלינו אבנים כדי להבריח אותנו משם. לא נתן לנו להתקרב אליו ממרחק של 40 מטר".

"תסתכלי על הזרוע של צ'ארלי", אמר הנהג לאשה. ואז פנה לסיסי, "התיש הזקן הפיל את צ'ארלי. יש לו חבורה בגודל של תפוז. מזל שהוא לא שבר את המפרקת". בחלק האחורי של המיניבוס, החזיק צ'ארלי בכתפו, שקוע בכאבו.

באצבע כחושה וארוכה - הציוד המתאים ביותר לחיטוט בסדקים הצרים ביותר ביקום – דחפה האשה את משקפיה נטולי המסגרת במעלה אפה. "אמרתי לך שהיינו צריכים לשיר את הצ'אנטים לפני שהתחלנו לעלות לגבעה. לא היינו מספיק מרוכזים".

"שטויות", צעק הנהג. "אנחנו קבוצת הצליינים השלישית שהוא גירש החודש. בחור משיקאגו, טיפוס רוחני אמיתי, הגיע עד לכניסה למערה באביב שעבר רק כדי שהצ'ינק יכה אותו במקל על הראש. הדלאי למה עצמו לא היה משיג פגישה עם המניאק הזה. הוא ירד לגמרי מהפסים שם ברכס".

"תסלחו לי", אמרה סיסי, "אבל למה בדיוק, אתם, 'הצליינים', מחפשים את הצ'ינק?"

"למה נוסע כל צליין לראות את פניו של כל קדוש? מדוע מחפש כל טירון רוחני  גורו או מאסטר?  כדי לקבל הכוונה. אנחנו ביקשנו הכוונה".

"ואילו הוא היה פתוח לקבל אותנו, היינו מזמינים אותו להנחות סמינר בקהילה שלנו. המרכז הבודהיסטי של נהר המיסורי".

"כן", אמר הנהג, "אבל אני כבר לא מאמין שהבחור הזה הוא מאסטר. הוא סתם זקן הררי, חרמן ועצבני. תשמעו, הוא שלף את הזין שלו ונפנף בו מול ברברה. אני הייתי מתרחק ממנו במקומך, גברת. תגידי, את לא נוסעת לגבעה בתקווה לאיזשהו ריפוי בנס, נכון?"

סיסי היתה חייבת לחייך. "בהחלט לא", היא אמרה בתקיפות. "אני בריאה לחלוטין".

היא המשיכה ללכת במורד הדרך, כשהיא מסובבת את אגודליה, ומשאירה לצליינים את הויכוח על הצ'ינק, האם מטר הסלעים ונפנוף הזין שלו טומנים בחובם מסרים רוחניים או לא.

38

המוח הוא, לכל הפחות, צעצוע חינוכי. על אף שהוא עלול להיות צעצוע מתסכל למדי – כזה שהקטעים הטובים שלו מתרחקים מכם ברגע שנדמה לכם שהשתלטתם עליהם – הוא  מרתק תמידית, תכופות משעשע, לפעמים מספק, והוא מגיע בחתיכה אחת; לא צריך להרכיב אותו בבוקר חג המולד.

הבעיה בבעלות על צעצוע שכזה, היא שגם אנשים אחרים רוצים לשחק בו. לפעמים הם מעדיפים לשחק בזה שלכם מאשר בזה שלהם. התוצאה היא, שמספר משחקים שנמצאים מחוץ למחלקת הצעצועים של כל-בו האפשרויות חוזרים על עצמם בכל עת ובכל מקום. אם אתם לא משחקים את המשחק של אנשים מסוימים, הם אומרים ש"ירדתם מהפסים", בלי להכיר בכך שאמנם רכבות חשמליות הן בילוי נאות, אך אדם עשוי לשחק במוחו גם דומינו, שח, סטריפ פוקר, טידליווינקס[3], מי-ירים-את-הסבון, או רולטה רוסית .

משחק מוח אחד, שבו משחקים רבים, אם כי בצורה גרועה, הוא גימיק בשם "חשיבה רציונלית". על אף שאבותיו הקדומים לא ידעו כלל על המשחק, וקרוב לודאי שלא היו משחקים בו גם אילו הכירו אותו, היה ג'וליאן גיץ' מחובבי המשחק. הוא ניסה ללמד את אשתו, שאת גישתה האגודלוצנטרית לחיים מצא אירציונלית וקלת דעת להחריד, לשחק במשחק (יחי פרק האצבע השני!). סיסי עשתה עליו סיבוב. היא כמהה לשעשועים בדירה שברחוב העשירי –ולאחר ששרדה תשעה חודשים במוסד הנישואין, כיצד יכלה לחוש אימה כלשהי מפני "חשיבה רציונלית?" היא למדה את העקרונות הבסיסיים של תורת ההגיון, ובעידודו של ג'וליאן, החליטה להחיל אותם על מסעה ל"שושנת הגומי".