דנה ג. פלג

Dana G. Peleg

כתיבה

תרגום

קורות חיים

ספרות

קישורים

דף הבית

רשימת דיוור

מקור ספרות אחרת

ספרות קווירית מתורגמת

       נשים            

 ריטה מיי בראון, סבך הפרי האדום
 הספר הלסבי הראשון שקראתי (במקור האנגלי, Rubyfruit Jungle) לאחר שיצאתי מהארון. הסיפור שלה הוא הסיפור של רבות ורבים מאיתנו: התחושה הזאת של אי נוחות ואי נחת בתפקיד שיועד לנו, הרצון לצאת, לשבור את התבנית, למצוא את המקום שלנו. הספר מסתיים בסוף שנות השישים, עם המהפכה של ילדי הפרחים, והגיבורה שלנו עדיין לא מרגישה שייכת. אבל אל דאגה, המהפכה שלנו היתה אז קרובה מתמיד. לנו, בני הדור שנולדו באותן שנים, ומאוחר יותר, נותר רק להודות למי שעשה את העבודה לפנינו, ולהמשיך הלאה...

סאפפו: שירים, ספרית פועלים, 1978
שווה לאלים (כשם אחד משיריה) המשוררת הזו, שעל שמה אנו קרויות (סאפפו מלסבוס). קשה להאמין שממש קרוב לכאן, באי היווני הזה, חיו נשים שאהבו זו את זו, ואת מנהיגתן, סאפפו, בחופשיות שכזאת, כמה מאות טובות לפני הספירה, כשאצלנו רבו מי יהיה המלך. דמותה של סאפפו הפכה למיתוס, וכבר אז היא נחשבה משוררת דגולה, כזו שחשוב לשמור ולהעתיק את מה שנותר משיריה. כך זכינו ליופי הזה, ואפילו לתרגומו העברי של ברונובסקי. איזה מזל.

גרטרוד סטיין, האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס, זמורה ביתן, 1986
גרטרוד שטיין, שלוש נשים, אסטרולוג, 1995
סטיין, לא שטיין, גם אם היא היתה יהודיה... משוררת, סופרת ופטרונית אמנות אמריקאית שחיה עם זוגתה, אליס בי טוקלאס (שעל שמה קרויות עוגיות הגראס המפורסמות) בגלוי, בפאריס, כבר בתחילת המאה ה-20 - וגם כתבה על כך ספר. שווה לקרוא את השירה שלה (שיר-ספר, בעל השם המפתה Lifting Belly, ולא, לא מדובר כאן על כושר. או שכן. תלוי איך מסתכלים על זה) במקור. זה מה שכתבתי עליה ב"מלים משלנו".

וירג'יניה וולף, חדר משלך
                       
שלוש גינאות
                       
מכלול סיפורים קצרים
                        אורלנדו, זב"מ, 1974
וירג'יניה וולף היא אולי הלסבית הפמיניסטית הראשונה שידעתי שהיתה כזו, והערצתי אותה, כפי שנראתה בתצלומים ההם, ארוכה וחיוורת וכל כך אצילה. ממש לא ניקול קידמן ב"השעות". מעבר לחשיבותה הפרטית עבורי, היא אחת הסופרות הנחשבות ביות
ר בספרות האנגלית, ובצדק. כאן תוכלו לקרוא מה כתבתי עליה ב"הזמן הוורוד".

מייקל קאנינגהאם,  השעות
אני בושה ונכלמה שעדיין לא קראתי את הספר הזה, אבל אם הוא נפלא כמו הסרט, זו פנינה של ממש. שלושה סיפורים שמתכתבים זה עם זה ומתחברים זה לזה, על וירג'יניה וולף שכותבת את "מרת דאלוויי", עקרת בית בשנות החמישים שקוראת אותה, וקלריסה (שמה של מרת דאלוויי) עורכת ספרותית, לסבית, שמנסה לתמוך בחברה הטוב, משורר חולה איידס בשלבים סופניים.

 

דז'ונה בארנס, חורשלילה
עוד אחת מבנות אותו חוג שאפף את וולף ובני דורה. והנה מה שכתבתי על ספרה זה ב"הזמן החדש".

 

ג'אנט ווינטרסון,  תפוזים הם לא הפרי היחיד
                          
כתוב על הגוף

                          ספר הכוח
                          מעשה הדובדבן, הוצאת ינשוף      

"תפוזים" הוא סיפורה של ילדה שגדלה בצלה של אם נוקשה וקנאית, נוצריה חוזרת בתשובה, ומרדה, בעל כרחה כמעט. ספר לא פשוט, עם המון אזכורים נוצריים, על השתחררות ועמידה עקשנית על שלך. "כתוב על הגוף" הוא סיפור חושני, סיפור אהבה, שבעיני הוא ביסקסואלי, משום שמינו או מינה של האוהב/ת בו איננו ידוע לנו, גם אם הוא מסופר בגוף ראשון. אנו יודעים הכול על חייהם הסבוכים של השניים (או השתיים), פרט לעובדה זו. האם זה משנה? מבחינה רגשית, לא, בעצם. מבחינה ספרותית זהו טריק גאוני. התרגום, של מיכל רוזנטל, הוא יצירת מופת בפני עצמו. "ספר הכוח", ששמו האנגלי, Power Book מזכיר מחשב נייד, גם הוא מטייל בין ג'נדרים, זהויות ותקופות במין סייבר ספייס עמום. קצת עמום מדי, לטעמי. את "מעשה הדובדבן" בתרגומה המשובח של חברתי הטובה ורד דור, טרם קראתי, אבל לשיפוטכם קישורים לקטעים מהספר שהתפרסמו ברשת, וביקורת מאת עמרי הרצוג, שאת דעתו אני מעריכה.

  אלי סמית, כמו, בבל, 1999
אני זוכרת שהספר הזה נכנס ממש לחלומות שלי. האש הזאת שבוערת בו, לא רק בקטע הדרמטי ביותר, אלא לכל האורך. הצצה לצד המופרע, הקשה שבנו. זה מפחיד, זה מרתק, זה מותח, וזה כתוב נפלא. חבל שלא יצאו עוד ספרים שלה בארץ. אני מתה על סופרות בריטיות (ראו ג'אנט ווינטרסון, אמה דונהיו).

 רות'אן רובסון, הידועה בכינויה
שני סיפורים של שתי נשים, שחייהן מצטלבים בנקודה מסוימת. אחת מהן לובשת ופושטת זהויות בהתאם ללקוחותיה, וחיה חיים אחרים; האחרת הופכת לכוכבת של אופרת הסבון שבה היא מככבת על גבי המסך. סיפור לא פשוט, שמנסה לבדוק מי אנחנו בכלל מתחת לזהויות שאנחנו לובשים, או שמלבישים עלינו, ולמה לעזאזל, אנחנו עושים מה שאנחנו עושים. ואם לא אנחנו, אז הדמויות. לא בטוח שיש כאן תשובה, אבל הספר מרתק, וקשה להניח אותו מהיד.

אמה דונהיו, כיסוי
סיפור שנפתח במוות. אשה מאבדת את בת זוגה בתאונת דרכים. הן חיות בארון, בחברה דתית שמרנית (אירלנד, הפעם), והספר משחזר את הקשר המורכב, הסוער שביניהן, ואת תהליך האבל שעוברת פן, בת הזוג שנותרה בחיים. מה אני אגיד לכן, מרגישים שלסבית כתבה את הספר הזה. יש בו משהו כל כך אמיתי, כל כך מדויק וכן.

אריקה פישר, אמה ויגואר
ספר קצת נוקדני, הייתי אומרת. גדוש מדי בתאריכים ותאורים שמכבידים לעתים על הקריאה. הסרט, באותו שם, היה הרבה יותר חושני ומלהיב. ועדיין, מעבר לכל זה מסתתר סיפור אהבה מדהים, שמתרחש בשנים 1943-44, בין פליצֶה המכונה יגואר, יהודיה שחיה במסתור בברלין, לבין לילי, המכונה איימה, גרמניה ארית "טובה", נשואה לחייל נאצי ואם לארבעה זאטוטים. שנה וחצי נמשך הרומן הזה והותיר את חותמו על כל חייה של לילי. כן, גם זה חלק מההיא-סטוריה שלנו.

 אלן גלפורד, הדייקית והדיבוק
הספר הראשון שתרגמתי. סיפור מצחיק, וגם מותח, לסבי ויהודי וכיפי מאוד לקריאה. מלא תאורים  נפלאים של עולם השדים הקפיטליסטי להחריד שאליו נוחתת קוקוס, דיבוק לסבי אחרי שנכלאה 200 שנה בעץ. היא מתעקשת להמשיך לקיים  את החוזה שלה ולרדוף את הצאצאית של גיטל המקוללת. אבל ריינבואו רוזנבלום, נהגת מונית קשוחה ומבקרת סרטים לעת מצוא, עושה לה משהו.

ג'ואנה בריסקו, אמהות ואהבות אחרות
כפר קטן  ועגמומי באנגליה. מה כבר יכול לקרות שם? האמא היא היפית מזדקנת, שעסוקה בשלה, וכמעט לא שמה לב לבת העשרה המרדנית שלה. חברתה החדשה של האם פורשת חסותה על הנערה. בעיניי זה בעצם ספר על פרידה, יותר מכל דבר אחר. 

לזלי ניומן, בכל צחוק דמעה, הוצאת קציר מילים.
לזלי ניומן היא אחת הסופרות הלסביות (היהודיות) החשובות בארה"ב, וטוב עשתה שרון הר-פז שתרגמה את ספרה. שיינה סטיינבלט, לסבית יהודיה נחמדה, מתאהבת בלוז, בוצ'ית פורטורקינית, אך דאגתה העיקרית נתונה לסבתה שהועברה לבית אבות. "הלקחים אותם לומדת שיינה בנוגע להזדקנות", כותבת המתרגמת והמו"לית, "הינם חומר לימוד רגיש לכולנו".

ניקול קון, קלייר of the moon, הוצאת קציר מילים, 2001
האמת היא שלא אהבתי את הסרט כל כך, אבל כבר אמרו חכמות, שאין לשפוט ספר לפי הסרט שנעשה על פיו. שתי נשים נפגשות בכנס סופרות וחוקרות את מיניותן. הספר מלווה בתמונות מתוך הסרט.
את ספרי "קציר מלים" ניתן להזמין ישירות מההוצאה.

מארי אן מקדונלד, מעוף העורב
סיפור על ילדה שסובלת מהתעללות מינית, וזו משפיעה על זוגיותה וחייה כאשה לסבית בוגרת . לפחות כך התרשמתי מהביקורת. זוהי הסקירה שכתב דן לחמן על הספר בגוגיי.

 ג'ונתן קו, בית השינה, ידיעות אחרונות, 1998
סיפור מרתק על קבוצת חברים שהתגוררו יחד במעונות הסטודנטים בתקופת לימודיהם, ואחרי 12 שנה נפגשים שוב, באותו מקום, אלא שהפעם מדובר במעבדת שינה, שמנהלה, אחד מהם, הוא מדען מטורף שרוצה להוכיח קיום אפשרי ללא שינה. בתוך כל זה מסתתר גם סיפורה של שרה, שהוא לדעתי המעניין מכולן. ויש כאן גם אמירה על התפיסה הפטריארכלית, שמנסה להתנתק מהגוף, לעומת אנושיות נשית פשוטה, שמחוברת לחיים ולרגש.

רדקליף הול, תהום הבדידות, הוצאת עידית, תשי"ג (1953)
זהו, ככל הידוע, הספר הלסבי הראשון בתקופה המודרנית. השם כבר אומר הכול. לא הספר הראשון שהייתי נותנת למי שעכשיו יצאה מהארון.

ד. ה. לורנס, השועל, עם עובד, 1973
עוד יצירה מאותה תקופה ויקטוריאנית, שנכתבה בידי סופר שחשב שהוא מבין נשים. שתי נשים חיות יחד ומתפרנסות מהחווה שלהן, כששועל, מטאפורי או לא, מפריע את שלוותן.

ג'ודית באום, מעשים מגונים: חייה של נזירה לסבית בימי הרנסנס באיטליה.

      גברים 

אלן גינזברג
יהודי, אמריקאי, משורר, ביטניק, הומו. לא בהכרח בסדר הזה, אבל בכל מקרה, בעיני הוא משורר גאון. לי הוא נתן השראה עקיפה לכתיבת שירי "קדושה". כל אחד, לדעתי, חייב לכתוב "קדוש/ה" משלו. על האיש ופועלו, ב"מלים משלנו" ב"הזמן הוורוד".

 קונסטנטין קוואפיס, כל השירים (1891-1933), הוצאת כרמל, 1993.
משורר יווני שחי בתורכיה ובמצרים, וכתב שירים הומוארוטיים מופלאים, כאן בתרגומו של ברונובסקי ז"ל. אולי ליברל גדול הוא לא היה, אבל מגיע לו קרדיט על התרגום הזה.
 

אוסקר ויילד, תמונתו של דוריאן גריי
ריצ'רד אלמן, אוסקר ויילד, דביר, 1994
הספר הראשון הוא אחד הספרים החשובים בספרות האנגלית של המאה ה-19 ובכלל, שזכה להרבה פרשנויות. סיפור על צעיר שנשאר צעיר לנצח, ורק תמונתו הולכת ומתעוות, כשאורח חייו הולך ומידרדר. אבל מה זו ההידרדרות הזאת, בעצם? התרגום אגב, ארכאי, וסופרים שמשחקים בשפה כחומר ביד היוצר, כמו ויילד, תמיד מומלץ לקרוא  במקור. הספר השני הוא הביוגרפיה המרגשת והטרגית של ויילד, ששילם מחיר כבד על מיניותו, ועל ניסיון כושל להסתיר אותה. כמה טוב שאנו חיים בתקופה אחרת. הנה מה שכתבתי עליו ב"הזמן הוורוד".

תומאס מאן, מוות בונציה
לפני מספר שנים זכה הספר הזה בתואר "הספר הקווירי הטוב ביותר", או אולי "הספר ההומואי הטוב ביותר". זהו בוודאי ספר טוב (או ליתר דיוק נובלה), שנכתב בידי אחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20, אלא שבדומה לספר הקודם ברשימה, גם הוא עוסק בהערצה אובססיבית וחסרת תוחלת של היופי הנערי, במסורת הרנסנס והנאו-קלאסיקה. גם כאן זה לא נגמר טוב. התואר, לדעתי, מעיד יותר על נותניו מאשר על הספר עצמו. על הכריכה של המהדורה העברית מופיעה יצירתו של הומו מפורסם אחר, "דוד" של מיכלאנג'לו.  בחירה מצוינת.

א. מ. פורסטר, מוריס
ספרו הנודע של פורסטר (שהפך גם לסרט באותו שם) על אהבה בין נערים בפנימיה אנגלית.

ז'אן ז'אנה, המדונה של הפרחים
הספר הקלאסי של הילד הנורא של הספרות הצרפתית. זונה טרנסקסואלית, מאהב קרימינל, ולמרות התרגום הארכאי, אנחנו לא צריכים תואר שני בתרבות צרפת כדי להבין מה הם מדברים.

דייויד לוויט, הלשון האבודה של העגורנים, זמורה ביתן, 1991.
                   ריקוד משפחתי: סיפורים, זמורה ביתן, 1994
                    מידות שוות של חיבה
 

  ג'ים גרימזלי, נער חלום, שופרא, 1999
אל תתנו לעטיפה הסקסית להטעות אתכם. לא מדובר כאן בהזיה רומנטית לליל קיץ. זהו סיפור מורכב על ניצול וכאב, שמתרחש בדרום ארה"ב באזור שמרני ומוכה, תרתי משמע. גרימזלי כותב כמו שאני אוהבת, כתיבה אמיתית ועשירה, בסגנון  "דרומי" (דרום ארה"ב).

מרטין שרמן, עקומים (מחזה)
קל מאוד לשכוח שגם להומואים ולסביות היתה שואה. כפי שהיטיב לנסח ידידי סער נתנאל, חבר מועצת עיריית י-ם (יליד 1971): "הייתי שם פעמיים". זהו אחד המחזות העוצמתיים ביותר שקראתי (וראיתי בסרט באותו שם) בימיי, ולא רק משום שהוא עוסק בשואה.

 יהארה סאיקאקו, אהובו של הסמוראי, אהבת גברים כביטוי לכוחו של הסמוראי, אסטרולוג, 2001.
קובץ סיפורים של סופר יפאני מהמאה ה-17.

אבו נוואס, שירי יין ואהבה
מאיפה בדיוק קיבל אבן גבירול הצעיר את הרעיונות שלו? ספר מתנה לכל הומו ערבי שיוצא מהארון. הוא נמצא בחברה טובה, של אחד מהמשוררים הגדולים בשפתו.

הולגר זיל ודירק לודיגס, וולף
לפורנו יש חלק חשוב בקהילה ההומואית, וזהו סיפורו של כוכב פורנו. סקסי (כמובן), מצחיק, ולפעמים מאתגר.

קולם טוייבין, סיפור הלילה
ספר של סופר אירי, שכותב על יציאתו מהארון של הומו בארגנטינה, על רקע המאבק לדמוקרטיה במדינה. הקבלה מעניינת.

אנטוני שר, נער הבית, שופרא, 2001
ליאון ליפשיץ, יהודי ביסקסואל ולבן בדרום אפריקה מסתגר בביתו בלונדון ומנסה לברוח מאיידס, אפרטהייד ואנטישמיות. והומופוביה? אולי.

ארמיסטד מופין, המאזין הלילי, עם עובד
מחברם של "סיפורי סן פרנסיסקו" המפורסמים מספר כאן על קשר בין שדרן רדיו הנפרד מבן זוגו הנשא, לבין ילד בן 13. זה מה שדן לחמן כתב על הספר בגוגיי.

סנל פאס, תותים ושוקולד, הוצאת כרמל
ספר שתורגם לעברית הרבה לאחר שהפך לסרט, ועוסק בידידות בין הומו המתנגד למשטר, לבין סטרייט שנאמן לו, בקובה הקומוניסטית. דן לחמן אהב את התרגום של המשורר איתי רון.

דן רודס, טימוליאון ויטה, שוב הביתה - מסע סנטימנטלי
ספר על הומו מזדקן שמוותר על כלבו לטובת זוגיות, אבל הכלב לא מוותר עליו. סיפור שיש בו בדידות ועצב, וגם אהבה וצחוק. זוה מה שכבו עליו בגוגיי.

 

מייקל שאבון, וונדר בויז
סיפור הרפתקאות של שלישיית גברים הוללת בבארים של פיטסבורג (מעניין אם הן עוברים ברחוב ליברטי). אחד מהם לפחות הומו, כך מבטיחה הכריכה האחורית. מתישהו, אני מבטיחה, אני אקרא ואדווח.

ג'ון באנוויל, המוקצה
סיפורו של מרגל שמושלך ככלי אין חפץ בו, עם סיום המלחמה הקרה. הוא גם הומו, וזה בהחלט חלק מהרומן הזה, שזכה, כך מסתבר, לשבחי הביקורת.

ג'ימס וילקוקס, פשוט ונורמלי
מי מאיתנו לא רוצה שהחיים שלו יהיו פשוטים מפעם לפעם? רק שהחיים מזמנים לנו יותר אתגרים ממה שהיינו רוצים, כמו  לְלויד נוריס, שיוצא מהארון בגיל 43, ועם מראה עגלגל ומקריח לא ממש מצליח לכבוש את לבבות הגברים.  נשמע מעניין.

ג'ון ר. סטואו, לוחם רוח הגאווה
איך להיות הומו ורוחני. אין לי מושג איך הספר, אבל אני אוהבת את הרעיון.

צ'ארלס סילברסטיין ופליס פיקנו, חדוות המין ההומוסקסואלי
השם נשמע לי תמיד קצת מיושן, כמו ספר הדרכה לזוגות צעירים משנות החמישים או משהו כזה, אבל אני מניחה שהוא תורם את תרומתו לנושא. מסיבות מובנות, הנושא אף פעם לא היה בראש מעייני.

 

מה שביניהן/ם ומה שמשותף

לזלי פינברג, סטון בוץ' בלוז, הוצאת סיטרא אחרא
ספר הפרוזה הקלאסי, החשוב ביותר אולי בנושא הטרנסג'נדר, אולי בכלל בנושא הג'נדר. סיפור מדהים, קורע לב, סוחט דמעות על מסעה של אחת שלא מרגישה בדיוק אשה, ולא בדיוק גבר, ועל החיים של לסביות, הומואים, בוצ'יות, טרנסים ושל כל מי שלא התאימו  למשבצת הסטרייטית, ההטרוסקסיסטית כל כך בשנות השישים והשבעים. חובה! וזה הספר, באתר של ההוצאה.

ג'פרי יוג'נידיס, מילדסקס, מודן,  2004
אחד הספרים הקוויריים הטובים ביותר שקראתי מעודי. סיפור של קאל/י, הרמפרודיט, שעד גיל 14 חיה כילדה, ואחר כך, עם הגילוי, כגבר, אבל זה רק קצה קצהו של האפוס היווני המרתק והמדהים הזה (ויש גם סיפור אהבה שניתן לפרש כלסבי), שמתחיל הרבה לפני כן, ונגמר בצורה אופטימית ביותר. מומלץ מאד - תוכלו לקרוא עליו בהרחבה בביקרות שפרסמתי  ב"הזמן הוורוד".

כריס בוג'אליאן, רדיו טרנסג'נדר
אני אוהבת ספרים שבהם כל גיבור/ה וגיבור/ה מדווח/ת על התפתחות העניינים מנקודת מבטו. או מבטה. לפעמים זה מבטו או מבטה, ולפעמים מבטו הופך למבטה. וזה יפה. גם כאן. אליסון מתאהבת בדיינה. דיינה עומד לפני ניתוח שינוי מין, וכל מה שיקרה מעתה והלאה, ידווח לא רק בספר, אלא גם בתוכנית רדיו. ויש סוף מפתיע.

 ג'קי קיי, חצוצרה
סיפור על חצוצרן ג'ז אהוב, שהסתיר את היותו נקבה ביולוגית מכל העולם, פרט לאשתו. היא תמיד ראתה בו גבר, אבל לבנם המאומץ, בן השלושים ומשהו, גורם הגילוי למרירות וכעס קשים ועמוקים. הסופרת מתארת את יחסו הספיציפי של כל אדם ואדם לגילוי זה, וכל מי שנתקל באמת זו הופך להיות גיבור הספר לאותו פרק זמן. המסקנה, כמו תמיד, היא, שאהבה היא אהבה, וזה מה שמשנה באמת.

חניף קוריישי, הגוף, זמורה ביתן
אדם, גבר מזדקן, מקבל הזדמנות לחיות כאשה צעירה. כאן תוכלו לקרוא את ביקורתו של דן לחמן על הספר.

 דינישיה סמית, המתעתע
השם אומר כבר די הרבה, לא?

בן לוקח בן ובת לוקחת בת: קובץ סיפורים
קובץ סיפורים מתרבויות שונות זמנים שונים, שעוסקים בהומוסקסואליות ולסביות.

מתוך הארון הנעול: קובץ סיפורים
קובץ סיפורים הומואיים, או לפחות בעלי נימה כזאת משל
אוסקר ויילד, ד.ה. לורנס, הנרי ג'יימס, וקנת גרהם. רשימה יפה, לא?

אריק מרכוס, האם זו בחירה: תשובות ל-300 השאלות הנשאלות ביותר לגבי הומוסקסואלים ולסביות.
הספר יצא ב-1994, ואני זוכרת שעיינתי בו ספריית האוניברסיטה. היום הוא נראה מיושן טיפה, לעומת כל שלל הספרים שיצאו כאן מאז, אבל כל עוד יש עדיין בני נוער ומבוגרים ששואלים שאלות כאלה, כדאי שיהיה מי שיתן את התשובות הטובות ביותר.

ניל קמינסקי, זה לא אתה, זה אני
נו, במה לפי דעתכם עוסק הספר הזה? לא קשה לנחש, במערכות יחסים בין גברים, ובפרידות ביניהם. צריך, מסתבר, לדעת גם איך להיפרד. ספר שנכתב בידי מטפל עתיר ניסיון בתחום.

 יאיר קדר, עמליה זיו, ואורן קנר, עורכים, מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומולסביים ותאוריה קווירית.
סוף סוף בעברית! כמה חיכינו וציפינו לספר הזה. מאמרים של אדריאן ריץ', ג'ודית באטלר, איב קוסופסקי-סדג'וויק, מוניק ויטיג. כל מה שכל לסבית אינטלקטואלית (טוב, גם הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'ינדרים) יכולה לחלום עליו, כשהיא לא חולמת על המרצה עצמה.

 מישל פוקו, תולדות המיניות כרך 1: הרצון לדעת
לפוקו, אחד הפילוסופים הפוסט מודרניסטיים הגדולים ומחלוצי התאוריה הקווירית, יש צורת כתיבה מיוחדת מאוד, שמזכירה לפעמים את הכתיבה הפמיניסטית: הוא מביא סיפורים, מקרים היסטוריים - ודרכם מעביר את המסר שלו. כך גם בספר מפורסם נוסף שלו, תולדות השגעון בעידן התבונה. הוא תמיד מיסתורי, ותמיד מרתק, ותמיד צריך לקרוא אותו גם בין השורות.

תמאסין ספראגו, מפגשים פוסט מודרניים: פוקו והתאוריה הקווירית.

Writing

Translation

CV

Books

Links

Home

Mailing List

 

Dana G. Peleg    All rights reserved copyright 2008

Hit Counter